‘You get use to the smell’

 אילנית קונופני

האמנית ענבל הופמן יצרה את המיצב ״מתרגלים גם לריח״ בהשראת ההיסטוריה של בית הנסן, תוך שהיא מתמקדת במבנה של ״בית הרופא״ הניצב במקביל לחלל בו ממוקמת עבודתה

הופמן משתמשת בקשים, צינורות השקיה, ענפים וחוטי ברזל כקו ליצירת רישום במרחב. באמצעותם היא בונה דגם של מבנה הכניסה ל״בית הרופא״, שבתכנונו המקורי שימש כמאפיה לדיירי הבית ומראהו כחממה לגידול צמחים. הופמן מייצרת קווי מתאר המרחפים כאזכור לתכנון האדריכלי של קונרד שיק כמאה ושלושים שנה קודם לכן. המבנה הסכמטי של ״בית הרופא״, כציור ״בית״ בידי ילדים, הוא מבנה בסיסי ארכיטיפי תלוי באוויר כמסה חסרת משקל הפועלת כנגד כוחות הגרביטציה, מבנה הזולג ומתפרק כנקודת חיבור העוברת מעולם אדריכלי אל עולם של טבע. על פניו יוצרת הופמן גן מרחף כגנים התלויים של בבל, כאחד משבעת פלאי עולם, מטופח ומוקפד. אך הגן שלה הוא כחממה מתרסקת, עשוי חומרים זולים ויומיומיים, מעודד בתוכו תהליכים טבעיים של הזנחה, רקב וייבוש.

בסמוך לדגם מציבה האמנית מכלי שתייה מקלקר נטועים בצמחי מאכל ותיבול, ניצבים מוגבהים על קונסטרוקציות דמויות מגדלי מים. סביבם צפים מכלים וצנצנות הנושאים הנבטות ביתיות וצמחי גינה, מרחפים כאיים של צמחייה אורגנית. מהרצפה מזדקרת צמחייה עשויה בבסיסה מצמחים שקמלו בביתה של האמנית אותם היא מפסלת מחדש, מפרקת את דמותם המקורית ובונה הכלאות וזנים חדשים. החממה שלה פורחת ובה בעת קמלה ונובלת. המבנה דמוי החממה עובר תהליך של התכה, ממבנה יציב ומגונן למבנה פגום, הרוס, שהגריד ממנו הוא מורכב מאבד מעוצמתו, מתפרק ונוזל אל הרצפה.

 התערוכה גומלי דאתא עוסקת במושג החקלאות האוטרקית כפי שהתקיים בבית הנסן ומתבוננת במקום שתושביו קיימו חיים כביכול אוטונומיים ומוגנים במרחב שתואר כגן עדן, אך למעשה סביבתם העדיפה שיהיו כלואים בתוך המבנה והם הפכו לייצוג של מי שהוקעו מהחברה. ככל הנראה בתקופה מסוימת אף סירבו אנשי חברא קדישא להיכנס למתחם ותושבי בית הנסן נאלצו לקבור את מתיהם בגינתם המטופחת. הופמן יוצרת את מגדל המים כדימוי בעל ערך כפול המתייחס למושג המשק האוטרקי. מגדלי המים הם כתזכורת למכלי איסוף מי הגשמים או מכלי אחסון התבואה – מבנים המסמלים משק עצמאי בלתי תלוי, דימויים המשויכים בזיכרון הקולקטיבי עם ראשית ההתיישבות בקיבוצים ובמושבים וימי ״חומה ומגדל״. הופמן מרחיבה את המבט מהאתוס האוטרקי אל האתוס הציוני. אולם בו-זמנית מגדלי המים שלה הם גם כתזכורת למבני שמירה של בתי כלא ומחנות מעצר. הופמן משלבת בעבודתה שני נרטיבים מקבילים של המשק האוטרקי, האוטופי והדיסטופי ומערבבת יחדיו מצבים של הגנה, עצמאות ואוטונומיה עם מושגים של כליאה, נידוי ובידוד. המיצב של הופמן חי ומתפתח, נושם ונושר, משתנה תמידית במהלך ימי התערוכה, מספר על נצחיות וארעיות בטבע ועל פירוק האידאה של הגן ושל החברה.

Date : 02/10/2018Category : 3D, Art, Exhibitions, Installations, SculptureViews : 22

Comments are closed.